Copy
 
5.5.2016

 
חברות וחברים יקרים,

סבתא שלי, נדיה, הייתה ניצולת שואה. בבית שלה דיברו יידיש, אכלו גפילטע פיש, אבל אף פעם לא דיברו על מה ×”×™×” "שם". לכן אני לא יודעת הרבה על מה שעבר עליה בשנים הקשות ההן. אני יודעת שהיא נולדה והתגוררה בנשלסק, עיירה ליד ורשה שבפולין. עם פרוץ המלחמה היא ברחה, ותקופה מסוימת חייתה ×‘גטו ביאליסטוק. היא הצליחה להימלט לסיביר, ועבדה במכרות הפחם תמורת אוכל. אחרי המלחמה חזרה לפולין, הביאה לעולם את אמי, ועלתה לארץ בשנות החמישים. רק שנים רבות לאחר מותה גילינו שהיו לה משפחה ושני ילדים קטנים "שם", לפני המלחמה. היא לא סיפרה לנו, ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורלם. סוד ×›×–×” במשפחה, שתיקה גדולה, שאיתו גדלו הדור השני והדור השלישי.

מאחר שבבית לא דיברו, את ההשכלה שלי על השואה קיבלתי בבית הספר, בספרות ומהטלוויזיה. בדמיוני שרטטתי נקודה אחר נקודה את גודל הזוועה. התחבאתי במרתפים, אכלתי קליפות תפוחי אדמה, ברחתי מהנאצים והגנתי על משפחתי. אני מניחה שרבים מאיתנו, שגדלו בארץ על הרצף שבין יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות חווים בצורה זו או אחרת את הזיכרון הקולקטיבי הזה, של השמדה המונית.

הזיכרון הקולקטיבי הזה משפיע על כל אחת ואחד מאיתנו, ואותי הוא הוביל לפעול למען זכויות האדם. הבחירה האישית שלי לפעול למען זכותם של בני ובנות אדם לכבוד, ליחס הוגן ולשוויון נובעת מההיסטוריה המשפחתית שלי, מההיסטוריה הקולקטיבית שלנו, מהזוועות שסבתא שלי ואחרים עברו בשואה בשל היותם יהודים. מבחינתי, זה הלקח: לעולם לא עוד. מוטלת עלינו החובה לשמור על זכויות האדם בכל מצב. אף אחת ואף אחד לא צריכים לסבול התייחסות שונה רק בשל ההשתייכות הקבוצתית שלהם.

לא המצאתי את הגלגל. למעשה, המסמכים המכוננים של הגנה על זכויות אדם בעידן המודרני נכתבו בעקבות הזוועות שקרו במלחמת העולם השנייה. ההפרות המחרידות והנרחבות של זכויות האדם הבסיסיות בתקופה זו הכשירו את דעת הקהל בעולם לרעיון שההגנה על זכויות האדם היא צורך חיוני לבניית חברה בינלאומית חדשה ובריאה.

אנחנו, באגודה לזכויות האזרח, כמו גם ארגוני זכויות אדם אחרים, מאמינים שהמורשת של שמירה על זכויות אדם היא אוניברסלית. כולנו נולדנו שווים, כולנו שווים בפני החוק, כולנו זכאים לשוויון הזדמנויות. גם ילדה שנולדה בפריפריה, גם ילד כהה עור, ערביה, זקן, מבקשת מקלט וכל שייכות אחרת. תפקיד ארגוני זכויות האדם הוא להאיר פינות חשוכות, לראות מי נשכח ולוודא שהרוב לא פוגע במיעוט. אין לנו אופציה אחרת אלא להילחם על מוסר ועל ערכים אנושיים, ולקיים דיאלוג עם משפחת בני האדם באשר היא. גם זו המורשת של סבתא שלי.

שלכם,
 

שרון

שרון אברהם-ויס, עו"ד
מנכלית האגודה לזכויות האזרח

 
Share
Tweet
Forward
                           
Website
Website
Facebook
Facebook
Twitter
Twitter
YouTube
YouTube
Instagram
Instagram
2016 ACRIHebrew