כל המידע על זכויות האדם שלנו בכנסת בשבוע הקרוב
זכויות האדם בכנסת
האגודה לזכויות האזרח - לקט כנסת

חמישי, 31.10.2013
Like זכויות האדם בכנסת בשבוע הקרוב on Facebook share on Twitter
 

העבירו לכם את העדכון השבועי הזה ואתם רוצים להמשיך ולקבלו  גם בעתיד? להרשמה
עכשיו עדכון מהכנסת גם באנגלית להרשמה


 


איסור על הסעת פלסטינים מהשטחים השוהים בישראל שלא כדין
הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע)  (תיקון מס' ), התשע"ד-2013
ועדת השרים לענייני חקיקה | יום ראשון , 3.11.2013 | קביעת עמדת ממשלה

עמדת האגודה: טיוטת החוק מבקשת להפוך הסדר של הוראת קבע לחקיקה קבועה. ב-1994 נחקקה הוראת שעה לתקופה של שישה חודשים, שמטרתה איסור על הלנה, העסקה והסעה של פלסטינים מהשטחים השוהים בישראל שלא כדין. מאז חוקקה לראשונה הוארכה הוראת השעה שוב ושוב. בשנת 2011 הכין משרד המשפטים תזכיר חוק שמטרתו לקבע בחוק את ההוראות הקשות שבהוראת השעה, תוך ביטול הדיון התקופתי בהן. התזכיר מ-2011 אושר כחוק, אולם, הוגבל לתקופה של שלוש שנים. אשר על כן, באוקטובר 2013 פרסם המשרד לביטחון פנים תזכיר נוסף המבקש לעגן את החקיקה בחוק קבוע.
הצעת החוק מטילה עונשים פליליים, כולל מאסר של שנתיים, ועונשים מינהליים, כולל החרמה מיידית של הרכב, למי שייתפסו מסיעים שוהים בלתי חוקיים. הוראות אלה יש בהן כדי לעודד גזענות ולהפוך אנשים שומרי חוק לעבריינים על לא עוול בכפם. עמדת האגודה היא, כי הוראות החוק אינן ראויות להיות הוראה של קבע בספר החוקים של מדינה דמוקרטית ויש, לכל הפחות, להותירן כהוראת שעה. הצעת החוק  מקורית נועדה להתמודד עם מצב ייחודי ואקוטי ששרר בשנות האינתיפאדה, ובמיוחד עקב ההחרפה בפיגועי הטרור בתחומי ישראל. למרות שהוראת השעה מוארכת זה שנים רבות, הוראותיה הקיצוניות אינן ראויות להיכתב כהוראות קבועות בספר החוקים של ישראל לאור הפגיעה הקשה הטמונה בהן בזכויות אדם. להרחבה


לא לעוד תכנית ויסקונסין!
הצ"ח לעידוד היציאה לעבודה התשע"ג-2013
ועדת העבודה והרווחה | יום שני , 4.11.2013 | הכנה לקריאה שנייה\שלישית

עמדת האגודה: לקראת הדיון בועדת העבודה של הכנסת בהצעת חוק לעידוד היציאה לעבודה ("תוכנית ויסקונסין" החדשה), פנו רבנים לזכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח וסינגור קהילתי לחברי הוועדה. בפנייה מפרטים הארגונים את הכשלים בתפיסה הכוללת של התכנית, ביניהם: העדר טיפול בשוק העבודה והעדר יצירת מקומות עבודה, הפרטה עמוקה של סמכויות שלטוניות, המשך הפגיעה בשירות התעסוקה במקום חיזוקו ועוד. בנוסף מפרטים הארגונים את השינויים שיש להכניס לתכנית במידה ותקודם:
א. יש להשאיר בידי שירות התעסוקה את כל הסמכויות השלטוניות, שמשפיעות על זכויותיהם של דורשי העבודה לקיום בכבוד ולפיתוח אופק תעסוקתי, בהן: מיון המשתתפים המתאימים לתכנית; הפניית המשתתפים לעבודה; קביעת התכנית האישית של המשתתפים; החלטה בלעדית בדבר שלילת גמלת הבטחת הכנסה ועוד.
ב. כן יש להשאיר בידי שירות התעסוקה את ההחלטות בדבר סוגי ההכשרות המקצועיות הנדרשות והיקפן, וסוגי השירותים תומכי ההשמה הנדרשים והיקפם.
ג. יש לקבוע כעקרון את העדפת ההכשרה המקצועית על פני שליחה לעבודה שאין בה שכר מספק ואופק תעסוקתי.
ד. יש לקבוע את הזכות של כל משתתף לשירותים תומכי עבודה.
ה. יש לבטל את הקביעה השרירותית של תכנית אישית בת 30-35 שעות שבועיות, ולקבוע תכנית אישית פרטנית לכל משתתף.
ו. יש לקבוע את התכנית האישית ואת ההפניה לעבודה תוך התחשבות במאפייניו האישיים, התרבותיים והחברתיים של כל משתתף.
ז. יש להבטיח כי מי שאינו מתאים לתכנית יקבל פטור "אי מסוגלות תעסוקתית" מראש ולצמיתות.
ח. יש לבטל את האפשרות לחייב את המשתתפים לעבודה בחינם תחת הכותרת של "שירות בקהילה".
ט. יש לכלול בהצעת החוק את נוסחת התגמול, על מנת להבטיח שמודל התגמול הפוגעני לא יחזור עצמו.
י. יש לפתוח את התכנית לתחרות בכל אזור גאוגרפי. להרחבה



הרפורמה החדשה בתכנון ובבנייה
הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון 102) התשע"ג -2013
ועדת הפנים | יום שלישי , 5.11.2013 | הכנה לקריאה שנייה\שלישית

עמדת האגודה: בשנת 2010 החלה ממשלת ישראל לקדם רפורמה רחבת היקף בתחום התכנון והבנייה. לאחר קמפיין ארוך של ארגוני חברה וסביבה, ובהם האגודה לזכויות האזרח, וגופים רבים ונוספים, שהצביעו על כשלים רבים ברפורמה ועל היותה בלתי חברתית, נבלמה הרפורמה וקידומה הוקפא. בשנת 2013 הוכנה רפורמה חדשה בהובלת ראש מנהל התכנון והבנייה, הגב' בינת שוורץ, ושר הפנים גדעון סער. להשקפתם, הרפורמה תביא לקיצור הליכי התכנון בישראל.

האגודה עוסקת בנושא הדיור והתכנון והבנייה כחלק ממספר קואליציות של ארגונים – המטה לתכנון אחראי הכולל ארגוני סביבה וחברה, וקואליציית דיור בר השגה הכוללת ארגונים מומחים בתחום דיור בר השגה. לעמדת הארגונים, בהצעת החוק יש היבטים חיוביים, ובהם צעדים להגברת השקיפות במוסדות התכנון, כמו חובת פרסומם של חומרי רקע לתכניות וחוות דעת מקצועיות. עם זאת, קיימות בהצעת החוק בעיות מהותיות המאיימות לפגוע פגיעה חמורה בהליכי התכנון, וכתוצאה מכך באיכות החיים של הציבור בישראל. נוסף על כך נעדרת מההצעה התייחסות להיבטים חברתיים, שלהעדרם השלכות דרמטיות על רמת ‏החיים ‏של‏ אנשים,‏ על‏ פערים ‏חברתיים, ‏על ‏שוויון‏ ואפליה ‏ועל ‏נגישות ‏לשירותים ‏חיוניים ‏ובסיסיים. בולטת במיוחד בהעדרה הסמכת מוסדות התכנון בנושא דיור בר השגה. באופן זה מבטלת הרפורמה החדשה הישג חשוב ומרכזי שהושג בעקבות המחאה החברתית בקיץ 2011 – התחייבות של הממשלה לקדם דיור בר השגה ברפורמה. להרחבה
 



הוד"לים חוזרים
הצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (תיקון מס' 1), התשע"ג-2013
ועדת הפנים | יום שלישי , 5.11.2013 | הכנה לקריאה שנייה\שלישית

עמדת האגודה:  הצעת החוק מציעה להאריך את תוקפו של חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א-2011 (להלן: "חוק הוד"לים") שאושר במתכונת של הוראת שעה למשך 18 חודשים. לפי ההצעה, תוקפו של החוק יהיה למשך 48 חודשים (כולל 18 החודשים שנכללו בחוק המקורי). כמו כן מוצע להרחיב את סמכויותיהן של הוועדות לדיור לאומי (וד"לים) – הן בהתייחס לסוג התכניות שיהיה בסמכותן לאשר, והן בנוגע לזכויות הבעלות בקרקע שעליה ניתן יהיה להחיל תכנית לדיור לאומי. חוק התכנון והבנייה יצר מערכת היררכית של מוסדות תכנון ובמקביל מערכת היררכית של תכניות במדרגים השונים (תכנית מתאר ארצית, תכנית מתאר מחוזית, תכנית מתאר מקומית, תכנית מפורטת), אשר שתיהן מושתתות על איזונים עדינים ומורכבים. חוק הוד"לים הפר מערכת זאת של איזונים על ידי יצירת מערכת תכנון נוספת, הפועלת במקביל למערכת ההיררכית שהוקמה לפי חוק התכנון והבנייה, ואשר אינה כפופה להוראותיו ולאיזונים הקבועים בו. בנוסף, לאחר לחץ ציבורי רב עצמה הוכנסה לחוק הו"דלים תוספת שמטרתה להבטיח כי חלק מהתכניות שיאושרו יהיו למטרות של דיור בר השגה להשכרה - עד כה לא נבנו יחידת דיור בר השגה להשכרה. התנהלות הוועדות לדיור לאומי, מצביעה בבירור, כי כל פעולתן ומרצן מכוון להגדלת ההיצע התכנוני ותו לאו.
האגודה פועלת בנושא כחלק מקואליציות של ארגונים: לעמדת המטה לתכנון אחראי  \ לעמדת הקואליציה לדיור בר השגה



הפרת זכויות נשים מוכות וילדיהן
זכויותיהן של נשים נפגעות אלימות פיזית ומינית חסרות מעמד וילדיהן
ועדת עובדים זרים | יום רביעי,  6.11.2013 | דיון המשך

עמדת האגודה: נשים שהקימו משפחות עם אזרחים ישראלים, היגרו לישראל, והחלו בהליך להסדרת מעמדן, מוצאות עצמן לא אחת קורבנות לקשר אלים. גבר אלים ומתעלל, אשר יודע כי זוגתו המהגרת תלויה בו לצורך הסדרת מעמדה במדינה שאליה העתיקה את מרכז חייה, עלול לנצל זאת. מהגרת בעלת מעמד ארעי או ללא מעמד כלל, המצויה בתחתית הסולם החברתי, ואינה יודעת, או מתקשה, או חוששת לעמוד על זכויותיה - היא טרף קל. במדינות רבות החוק מעודד מהגרות ומהגרים, שסובלים אלימות או התעללות מ"ספונסר" מקומי, בו הם תלויים לצורך קבלת המעמד, לעזוב את "הספונסר", ומאפשר להם בנסיבות שכאלה לקבל מעמד באופן עצמאי, ללא תלות באיש. בישראל, לעומת זאת, די בכך שתגענה לאוזני פקידי משרד הפנים שמועות על אודות אישה מהגרת, בת זוג של אזרח ישראלי, אשר עזבה את הבית, על מנת שההליך להסדרת מעמדה יופסק לאלתר.אמנם, בשנת 2007, בעקבות מאבק ממושך, נקבע נוהל לטיפול בנשים שנפרדו מעל בני זוגן הישראלים בשל אלימות. ואולם, הנסיון מלמד שנשים רבות שסבלו אלימות קשה והתעללות נמשכת אינן עומדות בתנאיו של הנוהל, ובקשתן למעמד נדחית. שיקול הדעת הרחב, המסור לשר הפנים בסעיף 2 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, מחייב כי אף משרד הפנים יטול חלק בחובה המוטלת על כל אחת ואחת מרשויות המדינה להילחם בתופעה החמורה של אלימות במשפחה. על משרד הפנים לעודד נשים זרות, הסובלות התעללות, לעזוב את בני זוגן ולעמוד ברשות עצמן - לצערנו, לא כך הוא.

 


לא לנישול הבדואים מאדמתם
הצעת חוק להסדרת התיישבות בדואים בנגב, התשע"ג-2013
ועדת הפנים והגנת הסביבה | יום רביעי,  6.11.2013 | הכנה לקריאה שנייה\שלישית

עמדת האגודה: כפי שצפינו, קידום הצעת החוק עוסקת בהקמת מנגנון של בירור והסדרת תביעות הבעלות על הקרקעות בנגב, ובקביעת כל פרטי ההסדר של הבעלות בקרקע – לרבות אילו קרקעות יכללו בהסדר, מה יהיה הפיצוי בגין התביעות, מתי ינתן פיצוי בקרקע והיכן וכיוצ"ב.
 בין הבעיות בנוסח הצעת החוק כפי שאושר על ידי הממשלה:
  • הסדר המקרקעין הוא חד צדדי ויוצא מתוך הנחות יסוד מוטעות;
  • ההסדרים הכלולים בהצעת החוק פוגעים בזכויות אדם ובזכויות קניין, לרבות הסדרים שהם בבחינת ענישה קולקטיבית;
  • יישום ההצעה כרוך בהרס של בתים ושל קהילות שלמות ובפגיעה באורחות החיים של הקהילה.
אנו סבורים שיש בהצעת החוק כדי להעמיק את הקרע ואת אי האמון בין הקהילה הבדואית למדינה, זאת במקום לקדם הסדר היסטורי, הוגן וחוקתי, שישים קץ לאפליה ולהזנחה הקשות שמהן סובלים האזרחים הבדואים עשרות שנים. להרחבה