Copy
חברות וחברים יקרים,

אני מתחילה במסורת של ניוזלטר שבועי אליכם, שמטרתו לספר לכם מדי שבוע על דבר אחד חשוב שאנו עושים. הנושא של היום לוקח אותי לילדות האישית שלי, באילת, שם גדלתי, ולהקפדה שלי, כילדה, ללכת עם כובע רחב שוליים כל ימות השנה. הסיבה לכך לא היתה מודעות לפגעי השמש, אלא פחד גדול להשתזף. הייתי הילדה הכי שחומה בעיר, קראו לי כושית, ובאינסטינקט של ילדה קיוויתי שהכיסוי יעזור לי להיות בהירה יותר.

אני לא יודעת עד כמה אתן חוויתן חוויה כזו אי פעם, אבל אתן בטח רואות את זה סביבכן: הילדה האתיופית של השכנה לא מוזמנת לאף מסיבה כיתתית; הילדים בכיתה של הבן נטפלים לילד השמן; הילדה מוכנה לשחק רק עם בובות בלונדיניות; ולילד שלא אוהב כדורגל קוראים הומו. לפעמים הילד הזה, שסובל מגזענות ומאפליה, הוא הילד שלכם. ואז אתם מבינים שגזענות היא לא "תופעה" או "בעיה חברתית", אלא חוויה מאוד אישית וכואבת.

איך מטפלים בגילויים הראשונים האלה של גזענות, שקורים בבית הספר היסודי ולפעמים כבר בגן? אנחנו באגודה לזכויות האזרח מקיימים בחמש השנים האחרונות במחלקת החינוך שלנו עבודת עומק מקיפה בנושא הזה. במהלכה הקמנו את תחום חינוך נגד גזענות, התייעצנו עם נשות מקצוע רבות באקדמיה ובמערכת החינוך, והתחלנו לפתח גישה חינוכית וכלים להתמודדות עם הגזענות ולקידום חינוך נגד גזענות במערכת החינוך. אחת התוצאות של העבודה המאתגרת היא הספר "שיעור לחיים: חינוך נגד גזענות מהגן ועד התיכון", המציע כלים מעשיים לתהליך מעמיק של חינוך נגד גזענות.

מורה למדעים, מורה למתמטיקה או מורה לאנגלית – כולם מקבלים בספר כלים איך ניתן לשלב חינוך נגד גזענות גם בתחומים שנתפסים כמצודות סגורות של ידע. הספר שלנו נותן מערכי שיעור מפורטים שמאפשרים לכל מורה ולכל גננת לחנך! הספר גם עונה על שאלות מגוונות, כגון: כיצד על הגננת או המורה להתייחס לאמירה גזענית שנזרקת לחלל הכיתה? מתי ואיך נכון לסטות מהפעילות המתוכננת ולעסוק במשמעות של התנהגויות גזעניות? איך אפשר לחנך נגד גזענות ואפליה תוך לימוד תחומי דעת שונים בבית הספר? ואילו מסרים, גלויים וסמויים, מועברים בספרי הלימוד? הספר משלב תיאוריה ופרקטיקה, מציג מגוון נקודות מבט המאתגרות תפיסות קיימות בנוגע לחינוך נגד גזענות, ומציע כיצד להתמודד עם גילויי גזענות מצד ילדים.

נשמח אם תסייעו בהפצת הספר, הנמצא כולו בגרסה אינטרנטית בקישור הזה, לכל מי ממכריכם שעוסקים בחינוך: גננות, מורים ומורות, מנהלות ומנהלים, מרצות ומרצים בבתי ספר לחינוך במכללות ובאוניברסיטאות.

אשמח לשמוע מה אתן חושבות וחושבים על הספר.
אנא כתבו ושתפו.

שלכם,


שרון

עו"ד שרון אברהם-ויס
מנכ"לית האגודה לזכויות האזרח

 
Share
Tweet
Forward
Website
Website
Facebook
Facebook
Twitter
Twitter
YouTube
YouTube
Instagram
Instagram
                           
2015 האגודה לזכויות האזרח בישראל


להסרה מרשימת התפוצה  | להצטרפות לרשימת התפוצה